"אני עולה לירושלים למסיבה המי ומית
אני הולך לרחוץ ידיים בביצה המקומית
אני אשים פתק או שניים בחומה הא-לוהימית
אבל לא לשם שמיים אלא לשם הגשמה עצמית"
פה הוא מתאר את ההחתירה להתקדמות במעמד ופרסום. הוא הולך למסיבה כי יהיו שם כל האנשים ה'חשובים' וכי הוא רוצה להתערות בביצה המקומית. הוא עולה לירושלים, איפה שהכנסת והפוליטיקה. הוא מגיע לכותל (החומה הא-לוהימית) ושם פתק. אבל הוא שם את הפתק לא כי הוא מתכוון לכך או כי הוא יהודי שמאמין בכך, אלא כדי להצטלם שם ושכולם יראו אותו (בסגנון המתמודדים לרה"מ לפני הבחירות). כדי להעצים את עצמו. לצבור כוח השפעה.
"אני אוביל גדודים של נוער במלחמה הקיומית
יכתבו אלי בדואר, אני אחתום להם את שמי
לאסיר בבית הסוהר, לחולה הסופנית
אבל לא בשם הטוהר אלא בשם הגשמה עצמית"
פה רואים שהשאיפה שלו להגשמה עצמית מופנית אל דברים טובים. הוא עושה מעשים ציוניים. מוביל נוער אל מלחמה צודקת, קיומית. הוא מדרבן אסירים למוטב ומנחם חולה סופנית. הוא אפילו מנצל את הפרסום שצבר לשם עידודם בכך שהוא חותם להם בשמו (זאת גם הסיבה, כנראה, שהוא מקבל מכתבים כאלו מלכתחילה).
כל זאת הוא עדיין לא עושה כדי להועיל, לשם "טוהר", אלא בשביל הגשמה עצמית. כדי שהוא יראה לעצמו כמה טוב הוא. בשביל תחושת הסיפוק.
"איזו אישה פעם אמרה לי
שבכלל זה לא כדאי לי
אבל מה היא מבינה
אני עוד שנייה נוגע.
תשמור את החלומות לעצמך ולילות
שתוכל להתעורר, אחרת תשתגע"
כאן הוא מספר שהוא קיבל פעם אזהרה שלא כדאי להשקיע ולרדוף אחרי הגשמה עצמית. שזה רק יפגע בו.
הוא דוחה את העצה ואומר שהיא לא מבינה כיוון שהוא רואה את המטרה שהציב לעצמו כקרובה וחושק להגיע אליה. התאווה מדרבנת אותו להמשיך הלאה.
היא שבה ומזהירה אותו שאם הוא לא ירסן את עצמו הוא ישקע בתוך התאווה שלו להגשמה עצמית וירצה תמיד עוד ועוד בלי סוף. זה לא יגמר אחרי שהוא יגע במטרה הקרובה. הוא לא יוכל להתעורר מזה ולבסוף ישתגע במרדף למימוש עצמו.
"אני אבוא לתוכנית אירוח ואחייך לצלמים
המיגרופון לא יהיה פתוח, אבל יראו לי את הפנים
משמאלי סוכן ביטוח, לימיני איזו דוגמנית
היא תדבר על חיבור לרוח ועל הגשמה עצמית"
הוא מדבר על כך שנושא ההגשמה העצמית מפורסם ומקובל בציבור. מדברים עליו בתכנית אירוח. הדוגמנית, שמבטאת את השאיפות העצמיות הרדודות של אנשים (כמו הדוגמניות שאחרי שהם נבחרות מדברות על מה שהם הולכות לתרום) מדברת על הגשמה עצמית.
"אני אביא זמרת רקע, שתשיר לי בתקליט
אני אכתוב שיר על כדורגל, הפזמון כזה קליט
אערבב עם קומץ של רגש, שיר מולדת עממי
אבל לא בשם הדגל אלא בשם הגשמה עצמית"
הוא ממשיך לפעול ולהשפיע, אך לא בהכרח לצדדים טובים אלא נטרליים, כדורגל. אמנם עדיין יש קומץ ציונות (שיר עממי), אבל גם זה אינו בשם הדגל ולמען ציונות, אלא כדי להלהיב אנשים (כמו העובדה שזה קליט) שזה יצליח. לשם הגשמה עצמית.
כאן חוזר הפזמון על האזהרה של האישה אודות השקיעה בתאוות ההגשמה העצמית.
"אני אשיר שיר לשלום על הכיכר הלאומית
אני אצביע לשלום על הכיכר הלאומית
אני אצדיע לשלום על הכיכר הלאומית
אני אביא את השלום (כן)... הגשמה עצמית"
כאן הוא מדבר על מטרה נכספת ונשגבה מבחינה לאומית. מטרה עילאית של שלום שכולם לא הצליחו להשיג. גם כשהוא מנסה להציל את כל העם ולהביא את השלום- זה בשביל הגשמה עצמית.
עם זאת, חשוב לזכור שבשמה של הגשה עצמית הוא מתעתד לעשות דברים מדהימים וטובים. בסופו של דבר, גם אם מניעיו הם אגוצנטריים, המעשים שלו (אם באמת יצליח) יתרמו תרומה רבה לכל העם.
"אני אשיר לך סרנדה, על המרפסת הדרומית
זו תהיה כזה בלדה, עם הלחן הממיס
שיוריד אותך למטה, את לא תרגישי בתרמית
ונסע אלי הביתה לקצת... הגשמה עצמית"
כאן מתוארת ההתדרדרות והנפילה המוסרית הקשה שלו. הוא שר שיר אהבה למישהי ומצליח לכבוש את ליבה באמצעות היכולות שלו. היא תמשך אליו. אך כל זאת לא בגלל שהוא באמת מרגיש כך כלפיה. זו היא "תרמית". היא באופוריה כאילו הוא אוהב אותה ובאמת יש פה משהו. היא מתמסרת אליו והולכת אליו לביתו. אך הוא מנצל אותה מינית בכך שהוא עושה את כל זה רק בשביל ההגשמה העצמית שלו. כדי להוכיח לעצמו שהוא יכול "להשיג את הבחורה".
תאוות ההגשמה העצמית שהובילה אותו כה רחוק וגרמה לכל כך הרבה דברים טובים והצלחות ניטרליות, גם הובילה אותו רחוק לאיזורים שפלים ורעים.
כאן האזהרה חוזרת על עצמה כשעכשיו היא נראית נכונה מתמיד. הוא באמת נגרר אחר רצון ההגשמה העצמית עד לשפל מוסרי.
הוא חוזר על הפזמון כשהוא משנה ואומר במקום "אשה פעם אמרה לי", "אמא פעם אמרה לי". האמירה האימהית שבאה לדאוג לבנה ומזהירה אותו מפני התדרדרות. בסופו של דבר הוא לא שמע לאימו ונפל...
אמירה זו של אריק ברמן בהחלט נכונה. אם כל המניעים שלך הם הגשמה עצמית, אז הגשמה עצמית יכולה גם ללכת לכיוונים שליליים. הגשמה עצמית היא רצון לכוח ולעוצמה. ואם אלו המניעים אז הגשמה עצמית מושגית גם במטרות לא מוסריות.
מצד שני, רצון זה הוא רצון טוב. איננו אמורים לברוח מכוח ועוצמה. הם דברים שבשביל שנשנה את העולם לטובה אנו זקוקים להם.
לכן הגשמה עצמית היא בהחלט יצר שצריך לתת לו מקום. אנו לא יכולים להשפיע ולשנות את העולם מתוך עדינות וענוות יתר, מתוך מחשבה שאנו קטנים ולא משמעותיים. אלא מתוך הרגשת עוצמה וכוח. אנו צריכים להרגיש את הרגשת העוצמה הזו ומותר ליהנות ממנה. אך תמיד צריך לזכור שכל מטרתנו היא בשביל לתרום ולתקן את עולמנו. אם כל הכוח שלך, בשורה התחתונה, נועד רק בשביל עצמך- אז אין לך סיבה להתקיים. פספסת את מטרת קיומך. המטרה היא התרומה והתיקון בעולם. יצר ההגשמה עצמית הוא אמצעי.
אם נזכיר זאת כל הזמן לעצמנו. נשלב בין ראיית מטרת חיינו לבין היצרים שלנו, וביניהם יצר ההגשמה העצמית, כאמצעים להשגת המטרה. נוכל להגיע רחוק ולכוון את צעדינו הענקיים לכיוון החיובי.
וואו, פשוט יפה!
השבמחקאם כי אני חושב שיש מרחק בין הרצון שזה יהיה לשם שמיים לבין הפועלה לשם שמיים. כדאי להגיע לשם נדרשת עבודת מידות, להבנתי...
המעשים הטובים שהוא עושה בזכות הגשמה עצמית טובים, והמעשים הרעים שהוא עושה בזכות הגשמה עצמית רעים,
השבמחקאבל אני רואה משהו טוב ברצון להגשמה עצמית ובהגשמה עצמית עצמה
בעיני זה חיובי שבנאדם יציב לעצמו מטרות ושאיפות.זה טוב שתהיה לאדם תחושת הגשמה עצמית כלומר: אני ממצה את יכולותיי, אני מטביע את חותמי. זאת לא תאווה, זה לא חטא בעיני וגם לא רמאות.
הוא בוחר להציג את זה בשיר כאילו ההגשמה היא סוג של סם, כנראה בגלל שזה משהו שחסר לו ויכול להיות שבגלל זה הדוגמאות שהוא מביא (חלקן) מאוד מוגזמות. אני לא מסכימה איתו, זה לא דבר שצריך להתבייש בו וזו אינה צביעות. הוא מערבב את זה עם גאווה ושקר והתמכרות ואפשר לראות את הקשר. אבל הבעיה היא בתכונות האלו והן היו באות לידי ביטוי גם בלי הרצון להגשמה עצמית בהזדמנויות אחרות.
טל
אני מסכים שזה טוב. זה יצר שיכול להועיל. אנשים רוצים לומר לעצמם שהם מטביעים את חותמם וזה טוב. רק צריך לזכור שהחותם הוא המטרה הראשית.
השבמחקאני לא בטוח שזה חסר לו. אולי יש לו את יצר ההגשמה עצמית והוא חושש מכך...
עדיין, אי אפשר להתעלם מהבעיות שעלולות להיווצר כתוצאה מיצר זה. אפשר להגיע איתו למקומות שפלים. אע"פ כן, הוא הכרחי וחשוב. רק צריך להבין את החשיבות שלו מצד אחד. ואת שימושו כאמצעי למטרה ולא המטרה עצמה מצד שני.