חיי די רגילים, שגרתיים. אך מצד שני יוצאי דופן, מיוחדים. אחרי הכל, כל אחד הוא עולם ומלואו, יחיד ומיוחד. לכל אחד טביעת אצבע בעולמנו המשותף וכל טביעת אצבע היא יחודית משל עצמה ואין עוד אף אחת אחרת כמוה בעולם.חיים די משעממים, אך גם מאוד מעניינים.
די עצובים, אך מאוד שמחים.
די מבוזבזים, אך מאוד מנוצלים.
די אגואיסטיים, אך מאוד אלטרואיסטיים.
די עצובים, אך מאוד שמחים.
די מבוזבזים, אך מאוד מנוצלים.
די אגואיסטיים, אך מאוד אלטרואיסטיים.
מי אני? מה חיי?
אני לא המקום בו נולדתי. לא החברה בה גדלתי, לא החינוך אותו קיבלתי ולא סך כל סביבתי וההשפעות שהופעלו עלי.
אני וחיי הם סך כל מעשיי ובחירותי. מה פעלתי ולאן כיוונתי את כוחותי.
אני לא המקום בו נולדתי. לא החברה בה גדלתי, לא החינוך אותו קיבלתי ולא סך כל סביבתי וההשפעות שהופעלו עלי.
אני וחיי הם סך כל מעשיי ובחירותי. מה פעלתי ולאן כיוונתי את כוחותי.
יותר מעניין אותי זה לא מה עשיתי, אלא מה אעשה. בן 22 אנוכי היום ועוד לא נגעתי בקצה גבול קצהו של שאיפותיי הרבים. אמנם נכון, כל החיים עוד לפניי, אך הספקי אינו מספקני. בע”ה, כל זה עוד ישתנה. אני עוד אשנה את העולם ובגדול. ידוע לי כי אמרו זאת קודם לפניי, זה לא משנה. אני אשנה את העולם…
היכן נולדתי- כבר אמרתי שאינו משנה. הרי לא בחרתי בכך.
את שנתי הראשונה אינני זוכר. מן הסתם, למדתי לזחול, להתהפך ולהתיישב. את הברותיי הראשונות כבר הוצאתי מפי. אך עוד לא תיקנתי את העולם ובעיתונים עדיין לא שמעו על מעשיי.
בשנתי השנייה אולי כבר למדתי לדבר, ללכת ולאכול בעצמי. אל לכם לזלזל, זו התקדמות אישית מאוד חשובה. אך עדיין העולם עומד ומחכה לטביעת אצבעתי.
כך עבר יום ועוד יום. שנה אחר שנה.
אני משקיע ושוקע בעצמי, עולמי מאוד אגוצנטרי. אני מתקדם ולמד, הולך וגדל. והעולם מחכה…
אך כל זאת אינו לשווא. הרי בתור תינוק שזה עתה נולד ולא יודע לזחול, לא הייתי משנה את העולם. יכולותי הולכות וגדלות ככל שהשנים חולפות. אני גדל פיזית ומוטורית, נפשית ומנטלית.
כך עברו להם 22 שנה. 22 שנות התפתחות. 22 שנות הכשרה לעולם הגדול. לקראת הטבעת חותמי בעולם.
אך כל זאת אינו מדויק. מדי פעם בחיי היו הבזקים. ניצוצות קטנטנות מטביעת אצבעתי העתידית. 
ניצוצות אלו הם מעשיי בעבר. הם עברי. מרחוק הם ניצוצות קטנים המבזיקים באפילה, אך מקרוב הם אש גדולה. אש שאורה מאיר מקצה העולם ועד קצהו. אינני מדבר רק על עולם אחד אלא על עולמות רבים. אנשים רבים, שכל אחד מהם הוא עולם ומלואו.
ניצוצות אלו הם מעשיי בעבר. הם עברי. מרחוק הם ניצוצות קטנים המבזיקים באפילה, אך מקרוב הם אש גדולה. אש שאורה מאיר מקצה העולם ועד קצהו. אינני מדבר רק על עולם אחד אלא על עולמות רבים. אנשים רבים, שכל אחד מהם הוא עולם ומלואו.
כל שיחה ששוחחתי וניחמתי או שימחתי אדם אחר. כל מילה טובה שזרקתי בהיסח דעת, היא אש גדולה, אבל ניצוץ קטנטן לעומת תיקון העולם המוטל עלי ושאני חפץ לעשותו. ניצוץ כל כך קטן ומיקרוסקופי עד שאינני זוכר את מירב הניצוצות שעברתי בחיי.
לקריאת התגובות: לחץ כאן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה