בשבת שמעתי דרשה של רב השכונה שלי שבה הוא דיבר על פרשיית "אשת יפת תואר" שבפרשה. בפרשייה מסופר על חייל לאחר המלחמה שרואה בשבי אישה יפה שבויה וחושק בה. התורה אומרת לו שיכניס אותה לביתו וייתן לה להחליף שמלתה ולהתאבל על הוריה שמתו במלחמה ורק אחר כך, אם עדיין ירצה בכך, יישא אותה לאישה.
הפירוש היותר ידוע לפרשייה הוא הפירוש של חז"ל שבמהלך האבלות שלה היא נראית יותר מנוולת וכך הוא יתעשת ויתחרט ולא ירצה להתחתן איתה. התורה ידעה שברגע שיצריו גועשים בתוכו והוא חושק בה, קשה לומר לו שאסור. לכן התורה התירה לו ונתנה לו זמן שבו היא מתאבלת ונראית פחות יפה בעיניו במטרה שאולי יתחרט.
הרב הביא עוד פירוש של הרמב"ם שטוען שכל הסיבה היא אחרת לגמרי. חז"ל דיברו על יצרו הרע של האדם ושכל הפרשייה מתעסקת בעולמו הפנימי של החייל.
הרמב"ם אומר שהפרשייה מדברת על התנהגות אנושית כלפי השבויה. אישה זו, שמשפחתה נספתה במלחמה, צריכה זמן לעכל את הדברים ולהתאבל כמו בן אדם. נכון שיצרך חושק בה ורוצה אותה, אך אתה צריך לראות שמאחורי אותה "אשת יפת תואר" יש גם בת אדם עם רגשות משלה. הסיבה לכך שאינך יכול לשאת אותה מיד לאישה ואתה צריך לתת לה זמן אבל והתרגלות למציאות החדשה היא אנושיות והתחשבות בזולת.
חשבתי לעצמי על שילובם של הפירושים.
ישנה חשיבות לדאגה לפליטי העם שכבשת. אפשר לקחת דוגמה ממלחמת הנקמה במדיין. במלחמה זו העם הורג את הזכרים ומשאיר את הנשים. משה גוער על העם שהשאיר את הנשים הרעות, שהרי בגלל שהן פיתו אנשים מישראל לשכב עימן והחטיאו אותם המלחמה פרצה. אותן נשים רעות הם הרגו והשאירו את הנשים הטובות שלא ידעו משכב זכר. אותן נשים נלקחו בשבי של המלחמה. באותה תקופה, אי לקיחת נשים אלו בשבי והשארתן מאחור כשכל עמם נהרג הייתה אופציה לא מוסרית. הן לבדן לא יכלו להגן על עצמן ולדאוג לעצמן ולכן היה זה לטובתן להילקח בשבי ולהיהפך לשפחות.
כאן נכנסת לתמונה הפרשייה שלנו, פרשיית "אשת יפת תואר". נכון שלהיהפך לשפחה, במקום להישאר מאחור זה עדיף, אך יש אופציה יותר טובה. אופציה שיכולה להעמיד את האישה על מסלול טוב ולבסס את חייה מחדש. אותה אישה שנשבתה נחשקת ע"י אדם מישראל. כאן התורה נותנת לה זמן להתאבל על העבר ולחשוב על עתידה. האם היא מעוניינת להתגייר ולהינשא לאיש זה ולשקם את חייה מחדש. להקים בית ומשפחה ולהתחיל חיים חדשים לאחר שכל עמה נהרג.
אך בד בבד, באותו החודש, אותו האדם גם רואה מישהי קצת אחרת ממי שהוא ראה בהתחלה בשבי. היא כבר לא סתם אובייקט אלא אדם שמתאבל, חש ומתלבט. היא מתנהגת כך ומתנהגת אחרת. אם עדיין הוא מעוניין לאחר שהוא כבר מכיר אותה אישית ולא רק חיצונית ואוהב אותה גם כאדם- אזי עכשיו אין זה רק יצר הרע אלא גם יצר הטוב. וגם היצר הרע שרצה את יופייה בהתחלה משמש לרצונו הטוב להינשא עם אישה טובת אופי זאת. במהלך אותו חודש הוא צריך לברר האם היצר הרע היה רע (והיא אישה רעה ויפה) או טוב מאוד (והיא אישה טובה ויפה).
