מה היא בדידות וממה היא נובעת?
האם היא נובעת מחוסר תשומת לב של הסובבים אותנו? אני לא חושב כך. יכול להיות אדם המוקף בחברים שדואגים לו, אבל עדיין ירגיש בודד.
אולי זה נובע מכך שהאנשים הסובבים אותו אינם מעניינים אותו מספיק?
או שרגש זה נובע מחוסר נתינה לאחרים? מהרגשה שאני פה רק בשביל עצמי. כדי שארגיש חשוב ולא בודד אני צריך לתת מעצמי למישהו אחר?
אולי ממשהו אחר שלא חשבתי עליו?
מה היא לדעתכם הסיבה לתחושת בדידות?
אחרי שנסיק מסקנות על סיבת הבדידות- נוכל אולי לחשוב איך מונעים אותה.
מה לדעתכם ניתן לעשות כדי למנוע תחושה זו?
כדי שיתפתח דיון- הרשמו לקבלת מייל בכל פעם שמתקבלת תגובה לתגובתכם בפוסט הזה (מתחת למקום שבו מגיבים). לא הגבתם? הציצו מדי פעם לראות אם יש התפתחויות חדשות שאולי יש לכם מה לומר עליהן.
לשמחתי, אני איעדר ממוצ"ש עד שני בלילה עקב טיול. אך אשמח לחזור מהטיול ולהצטרף גם לדיון שיתפתח פה בעזרת ה'...
מרגע שאנחנו נולדים אנחנו זקוקים למישהו אחר. הרגש של התלות חקוק בנו ואנחנו אמורים להפטר ממנו כדי להתבגר.
השבמחקההכרה שאתה לא מרכז העולם ושהעולם הוא לא צרכניה אחת גדולה שאמורה להעניק לך עוזרת להתבגר. אם אתה נותן מעצמך לזולת, אתה שם את עצמך במקום נכון ובוגר ביחס לזולת. אתה מכיר בעובדה שהעולם הוא יצירה וכשאתה נותן אתה יוצר ומשתתף ביצירה. זה שם אותך במקום גבוה של נותן ולא במקום נמוך של נזקק, וזה נותן לך עוצמה.
אז אתה כבר לא במקום הילדותי של התלות והנזקקות לאחרים. האחרים נמצאים כדי שתעניק להם ולא כדי שהם יעניקו לך.
- זה בהקשר של בדידות כרונית.
אבל זה נורמלי שפה ושם בנאדם ירגיש קצת בודד כי גם בוגרים מעוניינים בשיקוף של עצמם בעיני מישהו אחר - להרגיש שאתה נראה, שאתה קיים. ממש כמו שמי שכותב בלוג (ואני אומרת את זה ככותבת בלוג) היה רוצה שיגיבו ויכתבו פידבק :) פידבק של החברה עליך עוזרת לך לדעת איפה אתה נמצא.
זה צורך טבעי בשיקוף והשתקפות. באינטרקציה, בתקשורת. רק צריך שהצורך לתקשורת יבוא ממקום בריא ולא מתוך מקום של נזקקות. אני מאמינה שכשהנפש כבר בוגרת ובריאה תחושת הבדידות פוחתת.
אני לא חושבת שבדידות יכולה לחלוף לגמרי כי האדם הוא תמיד בריאה בפני עצמה - בדיד, יחיד ומופרד.
אך ככל שהוא יותר בוגר ושלם עם עצמו הוא פחות עצוב אלא שמח בעצמעותו ובייחודו.
קרדיט: כתבתי את זה בהשראת הספר "החברה והשפעתה" של הרב בהר"ן.
אנחנו בשיעור הבעה?
השבמחקטל,
השבמחקתודה על דברייך. בעצם, לקחת את הרצון לתשומת לב מאחרים ושילבת אותו עם ההשפעה העצמית ועצמיותו של כל אחד.
ככל שאדם מתבגר תלותו בתשומת הלב של אחרים פוחתת והוא יותר נשען על עצמו ועל מעשיו לסובבים אותו. זו היא תלותו הנפשית ומכאן הסברת את מניעי הרגשת הבדידות.
"רק צריך שהצורך לתקשורת יבוא ממקום בריא ולא מתוך מקום של נזקקות". אנסה לברר ולהמשיך את דברייך. בעצם כשהאדם צעיר הוא נזקק ליחס רב. גם כשהוא מקיים את דברי אביו ומקבל יחס בצורת קח ותן- זה בעיקר על מנת לקבל. כשהאדם בוגר ונמצא במערכת יחסים של קח ותן (שזה בכל מערכת יחסים) הוא מרגיש את החשיבות בחייו בעיקר בלתת. לכן הוא פחות מרגיש בודד, כיוון שהנתינה תלויה יותר בו.
מסכימה עד כאן?
אפשר גם לומר יותר מזאת. אפשר גם לומר שגם ה"קח" במערכת הקח ותן, מטרתו היא להעריך את ה"תן". האדם הבוגר רוצה להשפיע ולעזור. יחס האחרים נועד לספק את האדם שהוא מקיים את תפקידו כתורם ונותן.
גם "פידבק" זה הוא לא אגואיסטי- הנאתי, אלא נועד לוודא שהאדם אכן משפיע ותורם לאחרים.
מסכימה :-)
השבמחק"הפידבק" נועד לספק לאדם -שיקוף שלו- בעיני הסביבה. ברמה הכי פרימיטיבית: זו ההוכחה לאדם שאחרים מכירים בקיומו. כל אדם צריך את זה, ואולי זה קצת אגואיסטי אבל זה צורך לגיטימי ואין בו רע, כל עוד האדם בוגר ושמח בעצמו ולא נזקק לזה ממקום חסר וחלש. זה לאו בהקשר דווקא של נתינה (מי שנותן לא ממש צריך שיגידו לו ודה כדי לוודא שהוא נותן.)