ברוח הפוסט הקודם, אכתוב גם עכשיו על תגובה שלילית אחרת לבלוג שלי.
נאמר לי שצריך הרבה חוצפה כדי לכתוב את מה שאני כותב. שצריך הרבה חוצפה כדי לכתוב בכלל. מי אני שאכתוב דברים ואפיץ אותם לכולם. אני לא רב גדול ולא רב בכלל. עוד לא ישבתי עשרות שנים ולמדתי תורה בישיבה ועוד לא למדתי מספיק כדי להפיץ דברים שכתבתי מדעתי לרבים.
תשובתי האוטומטית הייתה שכתוב שבדור הגאולה "חוצפה יסגא", כלומר: בדור הגאולה תרבה החוצפה. בדור הגאולה אנשים יעזו פנים ויהיו חוצפנים. הוא ענה לי שזה דבר רע שקורה בדור הגאולה. אנו שמחים שמגיעה הגאולה, אך יחד איתה אנו נסבול מחוצפה שתהיה. אמרתי לו שההפך הוא הנכון. לא סתם בדור הגאולה תהיה חוצפה. אלא שהחוצפה חשובה בשביל להביא את הגאולה. בלי שאנשים יהיו חוצפנים הגאולה לא תוכל לבוא. זה חשוב וצריך שאנשים יעזו ויהיו חוצפנים.
החוצפה מונעת מאנשים מלשמוע לדברי אנשים החכמים מהם. אדם חכם יכול להזהיר אותך מנפילה בה אתה עלול ליפול ואתה לא תקשיב לו. יש לך דעה משלך ואתה תתחצף אליו ותיפול במה שהוא הזהיר אותך. אתה יכול אף למרוד במסורת המנחה אותך בדרך ישרה ובניסיון של דורות על גבי דורות המנחה אותך בדרך הטובה. אלו צדדיה השליליים של החוצפה.
אך ללא חוצפה לא היינו מגיעים לשום מקום. המוני היהודים שעלו לפני השואה (שהם מעט לעומת הכמות שנשארה), לא היו עולים אם היו מקשיבים להוראות הרבנים באותה תקופה. כמו בתקופת הגמרא שר' זירא עלה ארצה בניגוד לדעת רבו, רבי יהודה. לא היינו מקימים את המדינה כנגד כל האיומים מצד מדינות ערב וכנגד כל ההפצרות מצד העולם כולו. לאור ההיסטוריה של קום המדינה ואף לאחר קום המדינה, ברור הקשר שחז"ל קשרו בין חוצפה לגאולה. אי אפשר שתבוא הגאולה ללא החוצפה, היא מרכיב הכרחי בגאולה. כדי לעשות צעדים כאלה גדולים ולקדם את העולם אנו צריכים תעוזה ואומץ. אנו צריכים חוצפה.
אך אנו רואים שכשהחוצפה מופנית אל ההורים והרבנים, כמו בחלק מהעליות ארצה עד ימינו (במקרים רבים צעירים עולים בניגוד לדעת הוריהם), אנשים גם זורקים הרבה פעמים לגמרי את החינוך שקיבלו. ישנה חוצפה כנגד ההורים. אנשים עוזבים את הדת. אנשים עוזבים את דרך הישר ואף פעמים מתדרדרים לפשיעה. אז לכאורה אנו רואים שהחוצפה טובה במקומות מסוימים ובמקומות אחרים אסור להשתמש בה.
אלא גם במקומות שתוצאותיה של החוצפה היו שליליות, החוצפה עצמה הייתה דבר חיובי ואם היינו מכלכלים נכון את צעדינו היינו יכולים להגיע למקומות רחוקים וטובים הרבה יותר איתה. אנשים לא קיבלו את מה שהוריהם אמרו להם כמובן מאליו. דרגתם גדלה, הם נהפכו למשכילים ודרשו סיבות עמוקות יותר כדי להמשיך ולהישמע להוריהם ולמסורת אותה הם לימדו בבית. דרישה זו, המלווה בחוצפה ורצון להבין ולהיות עצמאי ולעשות כרוחך היא דרישה טובה. היא דרישה לעשות את הדברים לא כמצוות אנשים מלומדה, אלא מתוך הזדהות עמוקה. אך הדור הקודם לא השכיל לעלות מדרגה יחד עם הדור הצעיר ולהסביר לעומק מדוע אנו עושים ומקיימים את המסורת. מה ההיגיון והשמחה שעומדת מאחוריה.
אנשים מצטנעים ואומרים שאין להם מספיק יכולת, ידע וכו'. החוצפה יכולה להוביל את האדם לחקור, להעז ולשאול, לחפש תשובות ולהתקדם בעולמו הרוחני, בידיעותיו הכלליות וביכולותיו (לא הביישן למד). בנוסף, החוצפה תעודד אנשים לחלוק אחד עם השני את ידיעותיהם ולהפיץ את אמירותיהם בפומבי. היא תעודד אנשים לעשות מעשים טובים וענקיים ולהשפיע על העולם.
אל תגידו, מה כבר אני יודע ומי אני בכלל. אמרו: יש לי עוד הרבה ללמוד ואמשיך ללמוד, אך גם יש לי עוד הרבה לומר ולעשות ושכל העולם ישמע.
הי גלעד, אני אגיד רק את זה:
השבמחקהייתי ממש שמחה לראות קצת יותר חוצפה בבלוג שלך.
מסכים לגמרי - אתה אומר שיש לך הרבה מה לומר, אבל בכל הפוסטים שלך מצטט אנשים (רבנים) אחרים. בתכלס אם אני ארצה לשמוע שיעור מרב - הייתי הולך לבית כנסת.
השבמחקאתה אומר דברים מאוד לא שנויים במחלוקת, מאוד ברורים ומובנים מאליהם. גם עד שיש לך איזו שורה תחתונה משל עצמך ממש מתחשק לכתוב לך "כאילו דההה"... הפוסטים מאוד מיופייפים, אף פעם לא כתבת משהו שבאמת יכול לעצבן מישהו וזה מה שבאמת מעצבן בבלוג שלך.
אפילו קוהלת כבר היה הרבה יותר חצוף וחדשני ממך.
יללה! תתחצף! תעז! תכתוב לי משהו שיפתיע אותי! שייתן לי בום בבטן! שיגרום לי להאמין שאתה אמיתי ולא מתחבא מאחורי ים של ציטוטים!
אחרת אתה פשוט עוד רב או רב לעתיד שרק מנסה לחנך אותי ולהראות לי כמה העולם כל כך ורוד בעולם הרב קוק שלך.
תודה על התגובות. סוף סוף תגובות חוצפניות שאומרות יותר מאשר "איזה יופי" ו"המשך כך".
השבמחקהאמת, בחרתי לבלוג שלי להתעסק בנושא חיי הפרט. עקב בחירה זו אני מתקשה למצוא דברים בהם אומר משהו שממש יפריע לאנשים ויעורר מחלוקת. בעיקרון, כל דבר שתרצה לומר תראה שמישהו אמר אותו קודם. למרות שאני מצטט אנשים אחרים, הרבה פעמים הציטוטים שאני מביא שנויים במחלוקת.
אני אמיתי, למרות שאני פעמים רבות (לא תמיד) מביא תימוכים וציטוטים לדבריי.
אך אתם צודקים בגדול. הדברים הם די בקונצנזוס. מה אתם מציעים? אני יכול לכתוב על דברים פוליטיים או סתם לא להתמקד בנושא אחד ספציפי, מה שיקל עלי למצוא נושאים שנויים במחלוקת. או שתציעו לי נושאים עליהם אתם רוצים שאכתוב בתוך ההגדרה אותה הגדרתי לבלוג (אך קשה לי להאמין שנמצא יחד דברים שנויים במחלוקת בנושא זה).
אשמח לשמוע את דעתכם...
אסייג את תגובתי הקודמת ואומר שלמרות שאלו דברים הנמצאים בקונצנזוס, לא תמיד אנשים הולכים ונוהגים על פיהם. לכן חשוב שדברים אלו יאמרו כדי לדרבן אנשים לעשות מעשים ולפעול על פי דברים אלו ולא להתעצל ולוותר לעצמם.
השבמחקאך עדיין מסכים איתכם ומחכה לשמוע את הצעותיכם בנידון...
הי גלעד, יש לי כמה הצעות אבל בגדול השאלה מה המטרה של הבלוג - לדרבן, שזה מה שאתה עושה עכשיו, או לעורר דיון, לעורר עניין.
השבמחקאני לא מסכימה עם אנונימי שנראה כאילו החיסרון הוא הציטוט. נראה לי בגדול ובצורה יותר ידידותית - מה יש בבלוג שלך שאי אפשר למצוא במקום אחר? (למשל מה אין בספרים שאותם אתה מצוטט)
והתשובה היא: אותך. אני חושבת שהפוסט הקודם היה מאוד מוצלח כי מי שקורא מרגיש (למרות הציטוטים) שהנושא בער לך. שזה ממש אתה.
זה בעצם אומר להיחשף קצת וזה מפחיד. אבל אם תהפוך אותו ליותר אנושי, אנשים יזדהו איתו. או כמו שאנונימי אמר: יתנו בום בבטן.
האם תמיד שיש קונפליקט התשובה כל כך ברורה לך?
בפוסט אתה מביא לרוב את התוצאה הסופית של ההליך שאתה עובר. משהו מטריד אותך, אתה מתלבט, חושב, שוקל, ואת כל זה חוסך מהקוראים שלך. כשאתה מגיע למסקנה אתה משתף אותנו ואז גם מביא סימוכים מכאן ומשם.
זה דבר אחד, דבר שני הנושאים - אם נקבץ את כל הנושאים של הפוסטים שלך נקבל מעין גירסה מודרנית של "מעלות המידות". שזה נחמד, אבל מי שזה באמת מעניין אותו ילך וייקרא את הספר.
אולי תנסה לבחור בנושאים פחות מופשטים (יראת ה', חוצפה...) ותוריד את זה לדוגמאות מוחשיות. משהו שאפשר לדמיין מעבר ליהודים שניצלו משואה.
ככל שתהיה כנה יותר ותתן יותר מעצמך - באופן אישי, אנושי ולא פילוסופי, ההנאה מהקריאה תהיה גדולה יותר.
בשבת דיברנו על ספר על כבשים שמחפשות את הרוצח של הרועה שלהן. כמה שזה מצחיק וכמה שהן טיפשות וכו' אבל כנראה שאנשים אהבו את זה ודווקא בגלל זה. למה? כי אנשים לא מושלמים, ואם תראה להם תמונה לא מושלמת, ודמויות לא מושלמות זה מה שיעניין אותם, יגרום להם להזדהות ויגרום להם לחשוב יותר.
סך הכל זה לא פשוט - גם להיחשף וגם לחשוב מה יעניין ועוד שבכל זה יהיה מסר. וסך הכך אין נוסחה פשוטה והתחרות על תשומת לב של קוראים גדולה.
אבל סך הכל הפוסטים שלך נחמדים וכתובים בצורה טובה, אז אני חושבת שאם קצת תשנה כיוון זה יעשה את העבודה.
אל תתחיל מהמסר, תתחיל מעצמך, מהקונפליקט, מהלא שלם, מהמסקרן. התשובה הרבה יותר מספקת כשהיא לא מובנת מעליה והקורא מגיע אליה מעצמו - בסוף.
סורי על החפירה :)
סחתן על הפתיחות לשמוע ביקורת.
השבמחקמסכים בגדול עם מה שטל כתבה ואני אוסיף משלי:
קראתי את מה שכתבת בצד על עצמך. זה קצת כאילו אתה אומר "שלום, אני בנאדם מושלם, גדלתי בצורה מושלמת, למדתי בצורה מושלמת ואני אמשיך בצורה מושלמת. כל כולי אידאלים ונתינה, נעים להכיר." תוסיף לזה את התוכן של הפוסטים זה מחזק את זה יותר - לפנינו אדם מושלם שכותב איך להתנהג בצורה מושלמת. תוסיף לזה כותרת "קוהלת2" ובכלל.
אל תיעלב או משהו, אני בטוח שאתה בנאדם טוב. אבל מרגיש כאילו עוד יותר חשוב לך להיראות כזה, כי אף פעם לא כתבת משהו מעבר לזה.
ואולי לא יודע - אתה באמת קרוב ללהיות מושלם וזה המזל ה"רע" שלך כי אנשים מושלמים פחות מעניינים :-)
אענה בנקודה אחת דבר שיבהיר את המכשול שמונע ממני להיענות לדרישותיכם: הפן האישי. לא ניסיתי לכתוב דברים אישיים ואני לא בטוח שזה המקום בו אני רוצה לפרסם דברים אישיים. נטייתי הטבעית היא לומר שלא נכון לחשוף את עצמך בכל מקום וכאן הוא לא המקום המתאים.
השבמחקחוסר המוכנות שלי להיחשף ברמה האישית היא גם הגורם לכך שזה נראה שאני כותב על עצמי כאילו אני מושלם. ברור שאינני מושלם. אף אחד אינו מושלם.
אני צריך לחשוב עוד על נושא הפן האישי ואולי אתגמש קצת בנושא.
מה שכן, יש לי רעיון על פוסט לכתיבה בו אינני בטוח מה דעתי ואני מתלבט. עקב דיון זה שכנעתם אותי לכתוב אותו כשאין לי דעה מגובשת וסופית. פעם שעברה שהעליתי נושא לדיון (בדידות) לא כל כך התפתח דיון ואני מקווה שהפעם ילך. הפעם גם אני בהתלבטות קשה בנושא וארחיב בנושא בפוסט (בניגוד לפוסט על הבדידות). בע"ה, אכתוב אותו בשבוע הבא (עד אז תישארו במתח)...
מחכים ומצפים. סתם ככה גם אני ומאיר הבננו שהבלוג שלנו לא יהיה מעניין באמת כי אנחנו לא יכולים לחשוף את עצמנו. וזה מהסיבה הפשוטה שחברים שלנו קוראים את הבלוג :-)
השבמחקזאת כל החכמה - איך לדעת לחשוף בלי להיחשף.
עצה קטנה - זה תלוי גם באיך אתה כותב: אל תתכנן יותר מידי, אל תחשוב יותר מידי. תכתוב את המחשבות שלך ממש איך שהן עולות בראש. קצת כמו שאתה כותב תגובה, או מדבר בטלפון.
אני במתח ובהצלחה :)
לטל ואנונימי,
השבמחקצר לי שלא כתבתי בפוסט שאחרי פוסט זה (חוצפה) את מה שאמרתי שאכתוב. ניסיתי לנסח משהו, אך לא הצלחתי. לכן כתבתי משהו אחר בו אינני מתלבט. אולי אכתוב את מה שרציתי לכתוב בעתיד.
בכל מקרה, יש שם כבר מגיב אחד שמתנגד לדבריי...