ים. ים סוער וגועש. כזה שמאיים להטביע אותך בכל רגע.
תופס את הדלי ומוציא מים מסירתי הקטנה. חותר קדימה. מנסה לשרוד את הסערה. מנסה לנוע קדימה, לחתור.
רחוק מאוד, מעבר לאופק ישנה ספינה גדולה. ענקית. אינני רואה אותה אבל יודע אני שהיא שם. רחוק. בעתיד. שם אהיה אני אחרי שאחתור ואשרוד ואגיע אליה. אז אני אהיה הספינה הגדולה. גם שם הים סוער, אך הספינה שטה ללא חשש, בבטחה. כה גדולה היא, שכל גל שבעולם לא יסיט אותה ממסלולה. יתרה מכך, לאחר שהגלים פוגעים בחרטומה הם משתטחים מאחוריה. מלפניה גלים גועשים ומאחוריה שובל שקט של קצף מרגיע. בכל מקום שהיא עוברת היא מתקנת הכל, מעלימה את הגלים הרעים והשוצפים. מתקנת ומשפרת כל מקום שהיא עוברת בו, בדרכה להקיף את העולם. לא תמיד זה קל ולפעמים אף קשה מאוד, אך אני כבר ספינה גדולה ומסוגל להתמודד מול הסכנות.
אך זה העתיד. כרגע, בהווה, אני רק סירה קטנה. אין הרבה זמן לחשוב על העתיד. צריך להוציא את המים מהסירה, לחתור קדימה. להתמיד ולעולם לא לוותר.
כמה זמן יכולה לשרוד סירה קטנה באמצע האוקיינוס? כמה זמן? לא לנצח. אם הייתי ממשיך כל חיי להיות סירה קטנה בתוך הים הגועש, הייתי טובע בסופו של דבר. אם לא הייתי יודע שבסוף אגיע אל מעבר לאופק ואהפוך לספינה גדולה, לא היה טעם להיאבק.
סירות אחרות כבר בחרו בדרך אחרת. הם שטות באגמים ובימות קטנות. שטות בנחלים הרגועים והרחבים. אין הם מתקנות הרבה ואין הם שוברות גלים רשעים. רק שטות ברוגע וכך מעבירות את חייהם. אין להן שאיפות גדולות להיות ספינות ולשוט בים הסוער. אין הן רוצות להיאבק בגלים האלו. טוב להן איפה שהן.
אך אני איני כזאת. אני איאבק וכמעט שאטבע. אני אתן את כל כוחי ואגיע רחוק. כרגע הגלים נראים יותר מאיימים ממני ונראה שכמעט ואיני מנמיך אותם. השובל שמאחורי סירתי קצר ביותר, עקב איטיות התקדמותי, וגם הוא כמעט ונבלע לגמרי באין ספור הגלים הגועשים ושוצפים סביבי. אך אינני נכנע. כי יודע אני את העתיד. בטוח אני שאהיה ספינה גדולה ואז נראה אותם. לולא ביטחון זה כבר הייתי מזמן אובד וטובע. הביטחון הזה נותן לי את הכוח להחזיק את הראש מעל המים. יתרה מכך, הוא נותן לי את הכוח לחתור ולהתקדם ולא לוותר.
אבל מתי? מתי כבר אגיע אל מעבר לאופק? מתי כבר אהיה הספינה הגדולה הזאת? נמאס! נמאס לי מההווה הזה! נמאס!
שונא את ההווה! מצפה לעתיד...
בתור סירה קטנה ששטה ברוגע - אני נעלבתי ;-)
השבמחקאני רק אומר שיש שינויים שנעשים לא ברעש ובסערה וששומעים עליהם בחדשות. אלו שינויים שבאמת נעשים כשאתה ספינה גדולה. בעתיד.
יש שינויים קטנים ויומיומיים שנעשים בשקט, בהווה, בשמחה וברוגע. בלי לחכות למחר ובלי לכעוס על ההווה. הם נעשים יומיום, ואולי שומעים עליהם הרבה פחות, אבל הם משמעותיים לא פחות.
לא כדאי לשים את כל האסימונים על העתיד. החיים שלך נמצאים גם כאן ועכשיו. ואם לא תעריך את הכאן והעכשיו (שהוא בעצם העתיד לשעבר), החיים שלך פשוט מתבזבזים בתסכול שאתה מתאר.
ועוד משהו - לא תמיד צריך להלחם ולהכניע את הגלים. לפעמים הסערה נמצאת פשוט כדי להסעיר. בשביל לזרום עם הסערה לא צריך ספינה גדולה. גם גלשן קטן מספיק.
נקודה למחשבה ;-)
לדעתי, השינויים הגדולים ששומעים עליהם בחדשות הם כן משמעותיים יותר. אי אפשר להשוות אדם שעוזר לזקנה לעבור את הכביש (עם כל החשיבות שבכך) לשינוי מדיניות של ראש ממשלה (לקחתי שני מקרים קיצוניים כדי להמחיש את הנקודה).
השבמחקאבל כן נכון להעריך את הכאן ועכשיו ולמעשים היומיומיים יש חשיבות גדולה. אם זאת, כשרוצים להגיע לעתיד אז כל ההווה מתגמד ונראה כאין וכאפס.
בנוגע לסערה במשל, התכוונתי לדברים הרעים שקורים בעולם, הדברים שאנו לא צריכים לזרום איתם, הדברים שמאיימים עלינו. לא התכוונתי לסערת החיים הטובה, שאיתה וודאי אפשר לזרום אם גלשן קטן כיוון שאינך נלחם בגלים אלא נעזר בהם כדי לגלוש...
אפשר להתווכח על מה משמעותי יותר או פחות, זה באמת עניין של זווית ראיה אישית.
השבמחקזה שאלה של מה משמעות החיים בעיניך.
בנוסף נתת דוגמא קיצונית כדי להמחיש - אבל זה לא קיצוני כמו שאתה מתאר. אנשים גורמים לשינויים גם לפני שהם מקבלים מעמד והופכים להיות "ספינה גדולה". יכול להיות שהם בכלל לא רוצים להיות ספינה גדולה.
אתה לא נלחמת על גדר ההפרדה? על בניה לא חוקית וכו'?
אני יכולה להעיד על עצמי, וגם על כמה מחברי ואתה ביניהם, שגרמנו בחיינו לכמה וכמה שינויים משמעותיים זה לאו דווקא התפרסם. ובכל זאת אנחנו "שטים לנו ברוגע". באגמים קטנים ובימות קטנות.
אבל אתה מבטל לגמרי את ההווה. נשמע גם כאילו אתה מבטל את "החיים הרגועים והשלווים" (שהם בעצם מה שהספינות הגדולות נלחמות שיהיה לכולנו.גם העתיד שאתה מצפה לו מורכב מההווה והעבר. במיוחד אם אתה רוצה לבנות את עצמך, את הספינה הגדולה הזאת. זה לא יכול להבנות על ריק. אתה צריך להשתמש בזמן. לא לחכות שיחלוף.
פשוט חבל שהחיים יתבזבזו בציפיה לעתיד. זה חשוב שיהיו שאיפות, לדעתי גם לרוב האנשים יש.
שני הדברים לא סותרים כלל אחד את השני בעיני.
אלא שנדמה שאתה חושב שאין לאדם כל תכלית בעולם הזה כל דקה שהוא לא גורם לשינוי מרעיש.
אני חושבת שאם תחשוב על זה קצת, תבין עד כמה זה אבסורד.
מאוד שמחתי להילחם על הזזת תוואי הגדר ולהיאבק כנגד הבנייה הלא חוקית במזרח ירושלים. דברים אלו נתנו לי תחושת סיפוק ותחושה שאני עושה משהו. אך גם דברים אלו יתגמדו לעומת מה שעאשה בעתיד, בע"ה.
השבמחקחלק ניכר מתחושת הבזבוז תקופה וזמן, נובע מכך שאינני עושה דברים כאלו עכשיו (כגון הגדר והבנייה הבלתי חוקית). אני לא עושה שום דבר משמעותי כרגע ולא מתקדם כל כך ומרגיש שזו תקופה שפשוט צריך שתעבור. נכון שאני נהנה מכל מיני דברים בתקופה זו ומאוד נהניתי לטייל בבין הזמנים (דבר שלא יצא לי כל כך זמן אליו בעתיד), אבל זה לא זה, זה לא מספיק.
בע"ה, באוניברסיטה, אני חושב על הוצאת עיתון במתחם האוניברסיטה עם ראייה יותר ציונית וימנית מהעיתונים השמאלניים הקיימים שם היום. הוצאת העיתון גם תיתן לי תחושת סיפוק לבינתיים, עד שאסיים את התואר ואגדל עוד יותר לכיוון ההפיכה לספינה הגדולה..