7- הדרך אל האושר

ויקטור פראנקל* (פסיכולוג. ניצול שואה. חילוני. ז"ל) בספרו "הזעקה הלא נשמעת למשמעות"** (ספר חובה!) טוען שהאדם באופן מתמיד זקוק למשמעות בחייו. אותה משמעות חייבת להיות משהו חיצוני לו, כיוון שאם הוא חי בשביל עצמו אז הוא מיותר ואם הוא לא היה, אז לאף אחד זה לא היה משנה. הוא צריך להיות עוזר ותומך למישהו או משהו חוץ מעצמו.

הוא מדבר על כך שאנשים רודפים אחר האושר ואחר ההנאה העצמית, אך אינם מצליחים להשיג אותה. כיוון שהם חושבים על ההנאה העצמית של עצמם ולמטרת עצמם. לכן, כדי להשיג את האושר, אדם צריך לפעול ולדאוג לאחר. רק כך חייו יהיו משמעותיים בעיני עצמו והוא ירגיש סיפוק בחייו. בעצם, את אושרו הוא ישיג ברגע שיתחיל להתעסק באושרם של הסובבים אותו ובמטרות החיצוניות לו. הוא גם טוען שם שההתאבדויות נובעות בעיקר מנקודה זו. מההרגשה שאני מיותר ואם איעלם אף אחד לא ישים לב.

תלותו של האדם במשמעות חיצונית לו יש בדברי חז"ל: "אם אין אני לי- מי לי?" שכולם נוהגים לצטט, אך מיד לאחר מכן: "וכשאני לעצמי- מה אני?". כשכל כולי בשביל עצמי- אז "מה אני?", בשביל מה אני קיים, אני בעצם מיותר.

נהניתי לקרוא את ספרו. כיוון שספרו, סוף סוף יוצא נגד כל הפסיכולוגיה הפרוידיאנית. הוא לא תופס את מניעיו של האדם כאנוכיים בלבד. לא כמו פרויד שתמיד יסביר איך שגם אם עשית מעשה נהדר, מניעיך היו אנוכיים, בדרך כלל מניעים מיניים שפלים של הנאת עצמך וגאווה. לעומתו, פראנקל נוטה לראות את המניעים כמניעים חיוביים של עזרה לזולת. אדרבא, טיפול פסיכולוגי בשיטת פרויד רק יגביר את התסכול אצל המטופל ויגרום לו לחשוב שכל מטרותיו מכונסות בעצמו והוא אנוכי. מה שעלול להוביל לכך שהוא חסר משמעות. בעוד שטיפול בשיטת פראנקל מראה לאדם כמה הוא משמעותי לאחרים וממילא יחזיר לו את אושרו.

טענתו על הדרך אל האושר העוברת באי התעסקות באושר אלא באחר, מזכיר לי את האימרה הנוגעת לכבוד: "מי שרודף אחר הכבוד- הכבוד בורח ממנו. מי שבורח מהכבוד- הכבוד רודף אחריו". אותו הדבר לגבי האושר: מי שרודף אחר האושר, האושר בורח ממנו. לא תרדוף אחריו- האושר ירדוף אחריך.

כיוון שאני רואה משל יפה לכך אצל כלבי, אמשיל זאת דרכו. הכלב שלי לפעמים נוהג לרדוף אחר זנבו. כל פעם הוא מזנק ומנסה לתפוס אותו. אך כל פעם שהוא ממש קרוב לתפיסתו, הזנב בורח לו בגלל שבקפיצתו הצידה בהכרח גם אחוריו נעו לצד השני.

הנמשל הוא שהזנב הוא כמו האושר. ברגע שאדם תופס שהוא צריך לתפוס את האושר, הוא לא יצליח בכך. אך אם הוא יכוון את ראשו קדימה להתעסקות בדברים אחרים מלבד באושרו העצמי, הוא יבין שהזנב הוא בעצם שלו. הזנב בעצם מחובר אליו והאושר נמצא בתוכו כבר. תנסה לרדוף- לא תצליח. תפסיק לרדוף- תבין שבעצם היה לך את האושר כל הזמן. האושר הוא חלק בלתי נפרד ממך.

אך קושיה אחת נשארה לי על פראנקל. הדגש שלו שהוא עונה על השאלה איך להשיג את האושר, ומכווין דרך ההתעסקות באחר. זאת היא השאלה העיקרית שלו: מה היא הדרך אל האושר?

יש פה סתירה פנימית בדבריו. אני עוזר לאחר כדי להיות מאושר. כדי לא להתעסק בעצמי, אלא בזולת. אך אם זה המניע שלך אז אתה בעצם מתעסק בעצמך, עושה הכל להנאתך.

זה מזכיר לי סיפור חסידי הבנוי על האימרה הנ"ל לגבי הכבוד (המילה 'כבוד' בסיפור המקורי הוחלפה במילה 'אושר' בכוונה) . חסיד אחד ניגש לאדמור ואומר לו: "רבי, אני כל חיי לא רדפתי אחר אושר. תסביר לי, למה האושר לא רודף אחרי? במה לא הייתי בסדר?!" עונה לו הרבי: "נכון שלא רדפת אחר האושר. אך תגיד לי, האם הסתכלת כל פעם אחורה כדי לוודא שהאושר רודף אחריך?"

אני חושב שהשאלה צריכה להיות אחרת לגמרי. השאלה צריכה להיות איך אני משפיע ותורם לעולם ולסביבה שלי. לא להתעסק באושר. כמובן שכולנו רוצים להיות מאושרים. גם אני. אך בוא נשים זאת כמטרה משנית לעומת המטרה לתרומה לעולם. חשוב להבין שמעשינו ותרומתנו יגרמו לנו להיות מאושרים, הבנה זאת תמריץ אותנו. אך שזה לא יהיה המטרה העיקרית, אלא כמטרה משנית, כתמריץ לתרומה לעולם ולסובב.

___________________________________________________________________

* ויקטור פראנקל ז"ל- פסיכולוג. ניצול שואה. חילוני. התגורר בארה"ב לאחר השואה. כתב גם את "האדם מחפש משמעות" (ספר מאוד מפורסם) בו הוא מסביר את תפיסותיו הפסיכולוגיות דרך האנשים בשואה. מה גרם להם ונתן להם את הכוחות להמשיך ולשרוד בשואה...

** אני לא כל כך קראתי ספרי פסיכולוגיה בחיי, אך אם הייתה לי רשימה קצרה של ספרים שחובה לקרוא- הוא בהחלט היה ביניהם. יש שם מושגים פסיכולוגיים שיהיו זרים לאדם שלא מבין בפסיכולוגיה, אך עם הזמן ומתוך ההקשר אפשר להבין גם אותם. מומלץ ביותר....