לכאורה הרגש מטעה פעמים רבות. אני מרגיש שאני רוצה כל מיני דברים לא טובים. אדם בדיאטה ומרגיש שהוא רוצה שוקולד. ממש רוצה שוקולד. אם הוא ילך ע"פ רגש זה, כל הדיאטה שלו לא תחזיק מעמד. אני מכיר לא מעט אנשים שיגידו שאדם צריך לעשות את כל החלטותיו ע"פ השכל הקר. לאחר מכן שירתום את רגשותיו להחלטה שהוא קיבל בשכלו.
לעומת זאת, הפסיכולוגיה כיום מכירה ברגש כמשפיע בעצם קבלת ההחלטות. דיאטניות כבר מכירות בעובדה שאי אפשר להכניס אנשים לדיאטה שבה אוכלים אך ורק את מה שהגוף צריך. הן מחפשות מאכלים שישקיטו את תאוות האדם למאכלים הערבים לחיכו ובאותו זמן, יגרמו לכמה שפחות נזק בריאותי והשמנה. רבים ממקיימי הדיאטה יפלו ויפסיקו את התהליך במידה ותוכנית הדיאטה תלך ראש בראש כנגד תאוותיהם. לכן תוכניות הדיאטה מתפשרות ומתחשבות גם בתאוות המאכלים הערבים.
אותו הדבר גם בעישון וגמילה מסמים. כיום מייצרים מעין סיגריה המדמה את תהליך העישון, אך לא באמת מזיקה (או פחות מזיקה). מכשיר זה הוא שלב בתהליך הגמילה מעישון. מעט מאוד אנשים יפסיקו לעשן בבת אחת. הם יעשו זאת בתהליך ובהדרגתיות. אותו הדבר בסמים. ככל הידוע לי, במכוני הגמילה מסמים נותנים לנגמלים כמויות קטנות של סמים עד הגמילה הסופית. לתהליך הגמילה הרבה תופעות לוואי קשות ובמידה ומפסיקים לקחת סמים בבת אחת, תופעות הלוואי הם איומות ובלתי נסבלות. הנגמל לא יוכל לעמוד בהם ויחזור לצרוך סמים.
אך כל אלה הם סוג של התפשרות. "השמנת יתר על המידה? התמכרת לסיגריות או סמים? נכנעת עד עכשיו לרגשך ותאוותיך? הגמילה מרגש רע זה היא הדרגתית. לא תוכל לעמוד בפני רגש זה במלחמה חזיתית". אך האם יש מקום לכתחילה לרגש כמשפיע על בחירת מעשינו? האם ההקשבה לרגש נובעת מחסרון שלנו כבני אדם ומהתדרדרותנו אל מחוזותיו האפלים ואין לנו ברירה אלא לתת לו מקום ביטוי? או שמא אנו צריכים לתת לו מקום בהרבה החלטות, גם בהחלטות שבהם אנו יכולים להתגבר עליו ולכפות אותו לשכלינו?
בשנים הקרובות אני אעמוד בפני שתי החלטות חשובות מאוד בחייו של כל אדם: בחירת בת זוג ובחירת עבודה. ישנם שתי גישות בבחירות אלו: האחת תגיד שצריך למצוא התאמה שכלית בין בני הזוג ואל מקום העבודה ורק לאחר מכן תנתב את הרגשות לכיוון אותה בחירה שכלתנית. השניה תערבב בקבלת ההחלטות את השכל ואת הרגש. היא תבדוק התאמה שכלית בין בני הזוג ואל מקום העבודה ונטייה רגשית אל שני אלו. ישנה גם גישה אמצעית שתאמר שכל עוד אין התנגדות וסלידה רגשית מההחלטה שהשכל ביצע, ההחלטה תתקבל ע"פ השכל והרגשות ינותבו להחלטה זו.*
הגישה האמצעית די דומה ליחס הגמילה מסיגריות, סמים ומאכלים משמינים. אין לנו ברירה אלא להתפשר עם רגשותינו ותאוותינו. השכל יכול למצוא את בת הזוג או העבודה המושלמת בשבילנו, אך אנו נרגיש סלידה רגשית מהחלטה זו ולכן נפסיד הזדמנות נפלאה זו. אין טעם לכפות את הרגש, כי זה לא יעבוד.
הגישה הראשונה פוסלת לגמרי את הרגש כמשפיע בקבלת ההחלטות. לא בדיעבד ולא לכתחילה. כל ההחלטות צריכות להתקבל ע"פ הרגש הקר. הרגש עלול להטעות פעמים רבות ולגרור אותנו למקומות שאינם רצויים. גישה זו תיכשל אצל רוב האנשים. ראיה לכך היא שרוב האנשים לא יחזיקו מעמד בתהליך הגמילה שלהם מהרגליהם הרעים ע"פ דרך זו. אך עדיין, דרך זו מציבה אידיאל מסוים שיש אנשים שלפעמים מצליחים לעמוד בו, למרות שזו אינה הדרכה לרוב בני האדם.
הדרך השנייה מערערת בכלל על כל האידיאל של הדרך הראשונה והאמצעית. היא רואה בשילוב הרגש כאידיאל לכתחילה. אנו 
לא מתפשרים על החלטותינו בלית ברירה. הרגש הוא מרכיב חשוב בקבלת ההחלטות ובלעדיו אנו נלך בדרכים שגויות הרבה פעמים. נכון שהרגש יכול להטעות, אך גם השכל יכול לטעות פעמים רבות. ישנם החלטות שצריכות אינטואיציה ורגש.
לא מתפשרים על החלטותינו בלית ברירה. הרגש הוא מרכיב חשוב בקבלת ההחלטות ובלעדיו אנו נלך בדרכים שגויות הרבה פעמים. נכון שהרגש יכול להטעות, אך גם השכל יכול לטעות פעמים רבות. ישנם החלטות שצריכות אינטואיציה ורגש.למשל, אני יכול לבחור עבודה אך ורק ע"פ השכל, אבל הניסיון להכווין את הרגש אל אותה בחירה שבחרתי בשכלי עלול להיות לא טוב. אין ערבות לכך שאצליח לגרום למקצוע אותו בחרתי להיות אהוב עלי. לכן עדיף לי לבחור מקצוע שאני אוהב וגם מתאים עם שאיפותיי לתיקון עולם/ שעות העבודה/ משכורת/ כישורים/ נתונים אחרים וכו'. לפעמים גם אתפשר על חלק מהנתונים השכליים בבחירה על מנת שהמקצוע יהיה מקצוע שאני מתחבר אליו.
בסופו של דבר, הרגש יתן לנו כוח ועצמה להמשיך עם בחירתנו ולעלות מעלה מעלה. הרגש הוא מרכיב חשוב בהצלחתנו עם בחירתנו. לכן, כמו שאני מתחשב בנתוני התאמה אישיים שכליים, אני גם מתחשב בנתונים אישיים רגשיים.
שנזכה לבחור ולנתב את חיינו אל דרך המוסר והטוב, מתוך הזדהות שכלית ורגשית שלמה...
________________________________________________________________
*תיאורטית, ישנה עוד דרך של הליכה ע"פ הרגש בלבד. אך זה נראה לי ברור מדוע דרך זו אינה נכונה. אם לא נשתמש בשכלנו, לא נוכל גם להכווין את רגשותינו ותאוותינו אל המחוזות המוסריים וממילא רגשותינו יסחפו אותנו אל מחוזות אפלים.
מזכיר את הספר "על תבונה ורגישות" של ג'יין אוסטן
השבמחקלצערי, אינני מכיר את הספר הנ"ל...
השבמחקהי גלעד,
השבמחקיופי של פוסט.
ההמלצה שלי היא יותר סימני שאלה, פחות תשובות. זה יקדם יותר דיאלוג. אנשים חושבים אוהבים להתחבר לאמתיתות שלהם דרך דיאלוג.