15- כפייה דתית

"ויתיצבו בתחתית ההר" (פסוק ממעמד הר סיני),
אמר רב אבדימי בר (=בן) חמא בר (=בן) חסא:
מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית
ואמר להם אם אתם מקבלים התורה- מוטב
ואם לאו- שם תהא קבורתכם.
...
אמר רבא:
אף על פי כן הדור קבלוה (=חזרו וקיבלו אותה) בימי אחשורוש,
דכתיב: "קימו וקבלו היהודים"- קיימו מה שקיבלו כבר (במעמד הר סיני).
(תלמוד בבלי מסכת שבת דף פ"ח עמוד א')

רב אבדימי בגמרא במסכת שבת מציג את מעמד הר סיני כמעמד כפייתי מאיים המכריח את עם ישראל לקבל את התורה. אחריו רבא מפנה את המבט אל אירוע שהתרחש במגילת אסתר. לאחר שהיהודים ניצלו מהמן הם התחילו לקיים את המצוות שקיבלו במעמד הר סיני מתוך רצון, ללא כפיה. לא היה כבר שום איום ממשי עליהם וגם המן כבר נתלה ונראה שהם יכולים לעשות כרצונם. ובשלב זה הם מחליטים לקיים את המצוות ולהתחזק בתורה.
את מעמד הר סיני אנו ציינו בשבוע שעבר בשבועות. שבועות מציין את התורה שהיא מהותית לנו ואין אנו יכולים להיות עצמנו באמת בלעדיה. זה הוא דבר עקרוני לנו וחיינו היו ככלום אם עם ישראל לא היה מקבל את התורה.
את קבלת התורה החוזרת מרצון, לא כי אנחנו חייבים אלא כי אנחנו רוצים, אנו מציינים בפורים. פורים הוא הוצאה לידי ביטוי של הרצונות העמוקים והפנימיים הטובים שלנו. כיוון שבמהות אנו טובים אנו רוצים בקיום המצוות.

למדנו סוגית גמרא זו בישיבתי בשבועות וכל אחד העלה הסבר שונה לשאלה: מה היא אותה כפייה במעמד הר סיני? אתמקד ואביא את הסברי למרות שהסברי האחרים אינם נופלים מהסברי*.
למה נאמר בגמרא דווקא גיגית? זה לא סתם לחנוק ולהרוג את ישראל תחת ההר, אלא זו גיגית. לגיגית יש שקע בו עם ישראל יכול לחיות. אך האם חיים בצינוק הם כחיים ממש? כמלוא פוטנציאל החיים?
עם ישראל ראה במעמד הר סיני ניסים גלויים. הוא ראה קולות וברקים אדירים, שמע את קול ה'. חז"ל אף מסבירים את הפסוק "רואים את הקולות" (ראיית קולות במקום שמיעת קולות) כתופעה על אנושית שלא קיימת במושגינו. מי שרואה דבר שכזה אין לו יכולת להכחיש! זו היא אמת חד וחלק! כל עם ישראל השתכנע באמיתות התורה ובחובתנו לשומרה.
אך הם לא בהכרח עשו זאת מתוך הזדהות בדברי התורה ומתוך רצון, אלא מתוך אי יכולת להתכחש. אי היכולת להתכחש היא הכפייה. המצוות והתורה נתפסים כעול המוטל עלינו בעל כורחנו.
הגמרא לא אומרת שהקב"ה איים בכפיית הר כגיגית. הוא כבר כפה עלינו הר כגיגית. עם ישראל תפס את התורה כדבר מחניק ומחייב. כחיים בתוך גיגית סגורה שאינה נותנת מרחב ושמחה. האל לא היה צריך לומר איום מפורש להורגנו. מעצם המעמד המפחיד והמחייב נוצרה הכפייה.
כדי להשלים את התמונה מגיעה מגילת אסתר ויוצרת מהפך. היא גורמת לעם ישראל לשמור את התורה מתוך רצוך וחופשיות בחירה. מתוך שמחה.

____________________________________

באחד הסדנאות כתיבה בישיבתי, כל אחד מאיתנו התבקש לתאר את ההרגשה של אדם שנמצא במעמד הר סיני ע"פ תיאור זה של חז"ל ככפיית הר כגיגית. וזה מה שכתבתי:
לא אהנה יותר

לא אהנה יותר מלנסוע לים בשבת
גם לא מלאכול את הציזבורגר בסניף מקדונלדס הקרוב
או השרימפס אצל הסיני

מכל זה לא אהנה עוד
אבל אני רוצה
ממש רוצה אותם
אך אינני יכול

אינני יכול כי ראיתי אותו
את המחזה הגדול, הכביר
את הקולות והברקים
את ההר העשן

כל העולם כלא את נשימתו. נעצר. עמד
רוצה להמשיך בעיסוקיו, אך אינו יכול
האפשר להמשיך כרגיל, אחרי זאת?
האפשר ליהנות מהאסור?

רציתי לומר שכולם טועים
רציתי לומר שזה לא נכון
אך בעל כורחי
ראיתי עצמי כמלאך הרע העונה:
אמן אמן

מעכשיו אהיה המלאך הטוב-
אין ברירה, חייבים
אשמור המצוות- אין ברירה, חייבים
את כולם אשמור, את כל התרי"ג
ברמ"ח איברי ובשס"ה גידיי
זאת אעשה זה כבר ידוע

אך דבר אחד רק נשאר
דבר אחד שאקווה שאצליח
אקווה שאלמד לעשותו
כי זאת אף אחד לא יכול לכפותו:
שהתורה שאשמור- אהנה ואוהב

____________________________________________

*אביא בקצרה הסבר של אחד מחבריי:
ידידיה טען שזה כמו אב המחנך את בניו. בתחילה כשהם קטנים הוא כופה עליהם ציווים ומעשים (לומר תודה, לא לקפוץ לכביש וכו'). רק לאחר מכן, כשהם גדלים, הם מבינים בדיעבד מה היו הטעמים לציווים אלו, מזדהים איתם ועושים אותם מרצון.